קק"ל-קרן קיימת לישראל

אני וכיתתי, ביום הניקיון הבין-לאומי, נשלחנו לנקות גן ציבורי בשם"גן וייל", מטעם בית סיפרנו. מיינו את שקיות הפסולת לשתי קבוצות : ירוקות וכחולות. בכחולות שמנו את כל הפסולת העשוייה מפלסטיק, ובירוקות שמנו את כל שאר הפסולת. לדעתי הפעילות הזו תרמה מאוד לסביבה, למרות שזה לא היה שטח גדול ממש, אבל לכל דבר יש התחלה.  אחרי שעוסקים בניקיון,  יודעים להעריך אותו יותר, להבין כמה הוא חשוב לנו , ולא ללכלך .

הצב

קראתי סיפור בבלוג הכיתה על צב בחוף שכמעת מת. כשראו אותו אבא ובן, הם התקשרו מיד למשטרה.המשטרה נתנה להם את מספר הטל' של חברת "הצלת צבי הים". כשהם התקשרו לחברה, החברה הגיעה במהירות לחוף ולקחה את הצב לניתוח. הם ראו שמה שגרם לחניקה, היתה שקית  ניילון עבה.לאחר כמה ימים, כשהצב הבריא, שחררו אותו חזרה לים.אם היו מבקשים ממני לכתוב שם חדש לסיפור, הייתי קוראת לו "הצב", כי לדעתי זה שם קצר ומותח ולכן הוא גורר אנשים לקרוא אותו.המעשה הזה מוכיח איך כשבני האדם זורקים זבל לים זה הורג בע"ח בלי שנשים לב בכלל.לדעתי זה היה מעשה חכם מאוד להקים במכמורת "מרכז להצלת צבי ים" ,מפני שכך אפשר להביא את צבי הים הפגועים מהר מאוד לטיפול.ולכן ,כדי למנוע פגיעה ביצורים החיים שבים, בים עצמו ובחופו, צריך להקים מקום מיוחד וענקי בשביל כל הפסולת שאנו מפזרים בטבע,כי הטבע הוא לא פח!!! 

שקיות ניילון

ראיתי סרטון שבו ראו מלא שקיות ניילון שזורקים בכל מקום וזה מזהם את הסביבה והורג את החיות.
פעם הלכתי בכזה רחוב וזה ממש נוראי שאנשים עושים כאלה דברים כי לשקית ניילון לוקח כ-400 שנה להתקלות ואנחנו מבזבזים הרבה מאוד שקיות,לכן,מבלי שאנחנו שמים לב,מתות סביבנו הרבה מאוד חיות!
כשראיתי את הסרטון זה הראה לי כמה שקיות ניילון אנחנו זורקים וכמה זה מסוכן,לא רק לחיות,אלא לכולנו.

הסרטונים

צפיתי בשני סירטונים. באחד מהם היה מסופר על היפופוטם,שהתקלח כל-כך הרבה זמן,עד שנגמרו לו המים.
לדעתי זה קשור לקיימות,כי אסור לבזבז מים כמו שההיפופוטם עשה.

בסרטון השני ראו פינגווין ודוב-קוטב. הדוב-קוטב רצה לקרוא,ולכן,הפינגווין,בשביל דגים, דיוש בסוג של "מכונת אופניים"
שהדליקה את מנורת הקריאה. אחר-כך המנורה נשרפה,וכשהדוב החליף למנורה שחוסכת בחשמל היה לפינגווין הרבה
יותר קל.לדעתיזה קשור לקיימות כי צריך לחסוך בחשמל כמו שהפינגווין עשה.

הספר אי-בוד

שלום לכולם!

אני רוצה לספר לכם על ספר שאני מאוד נהנתי לקרוא ושמו אי-בוד.

 בספר מסופר על ילדים שכל היום וכל הלילה ישבו במקלט ואז אחד מהם הציע לשוט בספינה לטרניה אבל הספינה שלהם טבעה והם הגיעו לאי שבו הם עברו דברים מסוכנים ומפחידים.לאי שלהם הם קראו אי-בוד.

 בקטע שילד אחד ניגן לקוברה שהיתה בתוך תבעת של אש ולא יצא משם עד שתבעת האש

היתה סגורה,וכשהוא ניסה לצאת משם הוא קיבל קויות על כל הגוף ולא היצתער על זה, אלא שמח ,אני קצת פחדתי,ותהיתי למה הוא לא יוצא בזהירות ומשאיר שם את הנחש לבד עד שהטבעת תיסגר.

כשקראתי על הקופה בובו שהיתה צריכה טיפול וגבס כי היא נפצעה תהיתי איך גבס יכול להתאים על בטן של קופה.

רציתי לספר לכם על דמות שהזדהיתי איתה בספר אי-בוד ושמה דיאנה.

יש לנו  במשותף ששתיינו אוהבות לטפס על עצים וגם אוהבות  חיות.

היא  ילדה גמישה כמוני ואוהבת טבע כמוני.

כשקראתי עליה הרגשתי בדיוק כמו שהיה כתוב שהיא הרגישה.

פחדתי כשירד לה דם מהראש בגלל שהסופר-קוף זרק לה קוקוס ענקי

על הראש והיא לא מפסיקה ללכת אליו.

אני ממליצה לכם לקרוא את הספר .

הספר מפחיד,משעשע ,מצחיק ומהנה ולא תתאכזבו ממנו!רק תהנו!

זה ספר הרפתקאות מותח שאם תתחילו לקרוא לא תוכלו להפסיק!

להתראות

              שירי

ולסיום...

 כדאי לכם לקרוא את הספר אי-בוד.
הספר מפחיד,משעשע ,מצחיק ומהנה ולא תתאכזבו ממנו!רק תהנו!
זה ספר הרפתקאות מותח שאם תתחילו לקרוא לא תוכלו להפסיק!
להתראות,
               שירי.
              

דיאנה

שלום לכולם,
רציתי לספר לכם על דמות שהיזדהתי איתה בםפר אי-בוד ושמה דיאנה.
יש לנו  במשותף ששניינו אוהבות לטפס על עצים וגם אוהבות  חיות.
היא  ילדה גמישה כמוני ואוהבת טבע כמוני.
כשקראתי עליה הרגשתי בדיוק כמו שהיה כתוב שהיא הרגישה.
פחדתי כשירד לה דם מהראש בגלל שהסופר-קוף זרק לה קוקוס ענקי
על הראש והיא לא מפסיקה ללכת אליו.